Wednesday, July 4, 2012

Just a Little Patience

חודשיים של חוסר סבלנות מהזמנת הכרטיסים ועד ל- 03/07/2012, ההופעה של Guns N' Roses בגני יהושוע.
מה זה "נער רוק"?
קלף את מעיל העור, שכבת הצבע שקועקעה על הבשר, הקול המחוספס והמראה הלא ברור ותקבל את אותו בחור ששר על אהבה, חיים ומה שבינהם בסגנון של אסתטיקה לירית אגרסיבית - "רוק".

את הלהקה הזו אני אוהב מתחילת שנות התשעים, עם הגרסא שלהם ל- Guns N' Roses - Knockin' on Heavens Door.
על Axl Rose, סולן הלהקה, כבר הרבה זמן אומרים שהוא כבר "גבר רוק", הגרסא הפאתטית של המצויין לעיל.
לכן, היה את החשש של "ניפוץ אשליה", שהרי מה היה טעמה של כוס הקולה הראשונה שטעמנו אם לא היו אומרים לנו שהיא טעימה? ואני גם ככה לא בגיל שאומרים לי מה טעים ומה לא, מה אם ההופעה לא תהיה לטעמי?
אתמול,  ולו ל- 3 שעות הוא היה צעיר ב- 20 שנה, גדול מהרגע ובנאלי פחות מהקיום ואם זה לא ההגדרה של "אגדת רוק" מהלכת, אז מה כן?
כנראה כפי שהוא כתב:
It'll work itself out fine
All we need is just a little patience
ומצד שני:
Cause nothin' lasts forever even cold November rain
זקן, שמן, לא נושם, נופל אבל תותח!

נ.ב.
רק חבל שהשיר האהוב עלי של הלהקה הזו, Guns N' Roses - Patience לא היה חלק מההופעה.
הרעד בידיים שלי מעיד שכל ההופעה המתנתי עם מצלמה מעל הכתפיים רק לשמוע את השריקה של השיר.
אז גם מראה ה- Yosemite Sam / Hulk Hogan יהיה נסלח.

Monday, July 2, 2012

סינדרלה פוגשת בספרד

כשסינדרלה פוגשת את המציאות, הלב נשבר וההיסטוריה נכתבת מחדש.
לא צפיתי הרבה ביורו הזה, אבל ממש רציתי שהסוף יהיה כמו באגדות, במיוחד בשביל שחקן כמו אנדראה פירלו.
השחקן שבו אסתטיקה וטקטיקה חברו להם יחד.
לספרדים היו תכניות אחרות.
בעולם הוגן, הם היו עולים בהרכב ב', לוקחים את מדלית הכסף ונותנים לאגדה ולהיסטוריה מנוחה.

אבל לפחות למדתי מה התשובה הטובה ביותר כשקופצים למישהו ושואלים, "מה להביא, שתיה או נשנוש?".
אבטיח! שתייה ונשנוש.