Monday, December 6, 2010

חכם בדיעבד...

חכמה שבדיעבד...
זה כל מה שנותר לומר על המדינה שלנו אחרי אסון הכרמל.
מבלי להתייחס להופעה של ראש הממשלה על כל פיסת מרקע כאילו היה בר רפאלי במהלך האירוע.

להיות חכם בדיעבד יכול להיות כל אחד.
לנצח בפוקר שהקלפים חשופים ונראים לעיני כל זה נטו עניין של מזל.

ראש ממשלה אנחנו בוחרים ומציידים אותו בכל טוב כדי שיעשה מה שנקרא "סוף מעשה במחשבה תחילה".
אם נכשלתם בזה, שום טייסת של שום מטוס לא מצדיקה את המשך משחק הפוקר הזה.
שחקנים שמשחקים על מזל יש באלפים, אנחנו מחפשים כאלה שיודעים לשחק נגד המזל.

Monday, November 22, 2010

תאריך איזרוח - ה- 22/11/2010

10 שנים בדיוק לאחר יום הגיוס שלי הגיע יום ה"איזרוח" שלי.
זו הייתה שרשרת "איזרוח" ארוכה.
תחילתה בתהליך מיון קפדני של מדינות מובחרות לטיול.
לאחריו חיסונים, נגד מחלות לא מוכרות.
היה גם גיבוש שכלל צעידות ארוכות ובקשיים של איך לא חוזרים הביתה.
הטירונות ארכה 4 שנים שכללה עבודות מזדמנות, רומנים קצרצרים, חיים סטודנטיאלים ושימוש במקלדת ומסך.
הגיעה הכומתה ולאחריו הכרזה על היותי אזרח כשיר.
והיום, פעילות מבצעית, כזו שבסופה המדינה שוב לוקחת ממי שבאמת נותן, לוקחת מיסים.

יום ראשון בעבודה...
תאריך "איזרוח" - 22/11/2010. תאריך שחרור 24/06/2049.
עכשיו אני חתום קבע, אפילו לא שאלו אותי, עד גיל 67...

Tuesday, November 16, 2010

Fixel Algorithms

יש לי ילד...
טוב, לא בדיוק אנושי ועם ידיים, מצד שני ולזכותו יאמר הוא לא זקוק לחיתולים.
אבל אין לי איך לתאר אחרת משהו שהוא ממש שלי (שלנו) ואני ממש גאה בו.

ניר, חבר ושותף, ואני כבר שנתיים זורקים רעיונות לעשות משהו.
לא רק "לעשות כסף", אלא ההרגשה שאתה שווה משהו, משהו שאחרים יתגמלו ויעריכו במחווה הכי יקרה בעולם קפיטליסטי, ישלמו עליו!

אז היום, אחרי חודשיים של הריון אבל בלידה חלקה זה נולד - PSKiss Pixel Gear Suite. יש בזה הרבה ממה שאני אוהב, צילום, מתמטיקה, אלגוריתם, משהו ראשוני ובעיקר יצירתיות, שונות, לחשוב Out of The Pixel.

אז יש אחד שיעשה את הנשים יפות יותר, כזה שגורם לנייטרלים לבחור צד ועוד אחד כזה שמדכא אופטימיים מדי ומבהיר את הצבע לאלה שיש להם יום שחור.

ניר ואני ניסחנו זאת כך:
Our team objective is to multiply pixels to look good, add them up to be sharp, divide them to make them vivid, subtract them to make them noise free, Fixel them so you would like each and every one of them.

Tuesday, October 12, 2010

4 מי יודע

4 שנים,
3 רומנים,
2 דירות,
1 תעודה.

הכל היום נגמר...
הגשמתי את הציפיות, בעיקר של הסביבה ממני.
הציפייה של כרטיס אשראי מוזהב בארנק לצד תעודה לבנה על הקיר, סמלי "אחד מהעדר".

ה- 4 שלי נראית לגמרי אחרת, היא בדרך כלל מתחילה ב- 4 מדינות ונגמרת בזוג נעליים אחד הרוס, אבל...

אז עכשיו ממתינות שיקגו וניו יורק לסיבוב נאומים לטובת התרמה לירוקים ואח"כ החיים בצפון עם עבודה חדשה, רכב חדש ואותו בן אדם פלוס תעודה.

האם אני מפלס את חיי או שמא הם מפסלים אותי?

ד"א, אבא, מזל טוב, האמן לי אתה, בניגוד לכל הסובבים אותך, נהיה צעיר משנה לשנה!

Tuesday, July 13, 2010

The Power of Opera Where Every Drama Is a Hoax

כוחה של האופרה כשכל דרמה היא תעתוע.
חולשתם של החיים שכל תעתוע הוא סיבה לדרמה.

איזה שיר מדהים, המילים של המשורר האיטלקי Lucio Dalla, הביצוע העילאי של Lara Fabian, זמרת שמלבד 4 אוקטבות יודעת גם 4 שפות. יש לה אפילו ביצוע, כמתנת עצמאות 60 לישראל,  מהפנט לשיר "חורשת האקליפטוסים" של נעמי שמר, החוגגת היום יום הולדת 80. כך בעולם של כל כך הרבה מידע אפשר תמיד לסגור מעגל של יום, תאריך, אירוע מיוחד ושיר נהדר, שהעוצמה שלו בכל מילה, והעוצמה שלה בכל בת קול או תנועת יד רחוקים מלהיות תעתוע מלבד לתעתע את עצבי הדרמה וההתרגשות.

Lucio Dalla - Caruso, תבלו...

Sunday, June 27, 2010

אלוף לנצח...

כבר שבועיים, אחת ליומיים, 4:00 לפנות בוקר אני קם לאירוע האנושי הזה - גמר ליגת ה- NBA.
כילד, כירושה מאבא שלי, קיבלתי את האבה ל"יונה" - לארי בירד, שחקן כדורסל שהגיע לכל פסגה אפשרית למרות שכשהוא מנתר הוא נמוך ב- 3 סנטימטרים ממצב עמידה, ומאז אני אוהב את הירוקים.

אבל השנה, בגמר, הייתי כולי צהוב.
רק בגלל שחקן אחד, מס' 8 בגלגול הקודם, מס' 24 כיום. ה- MVP של סדרת הגמר.

לקח לי שבוע לכתוב עליו, כי זה הזמן שלקח לי להתאושש מחוסר השינה שצפייה ב- NBA Playoffs גורמת למי שחי ממזרח לגריניץ'.

משהו מיוחד בשחקן הזה, קובי ברייאנט. הגיע לליגה כסייח צעיר בן 18 שכל כולו בנוי על זה שאת הבלתי צפוי לא ניתן לעצור. כיום, השחקן שהכי צפוי מה הוא הולך לעשות, הוא הולך לעשות את הבלתי עציר. ההימור הכי בטוח כשאין סיכוי.
אבל הסיפור הזה הוא לא רק שינוי ספורטיבי בגוף של אתלט אלא סיפור אנושי של מישהו שלא רוצה / יודע / יכול להפסיד וכמעט הפסיד הכל בגלל זה. הוא התבגר, השתנה, התמתן, כל מה שהזמן עושה לאנשים בעשור השלישי לחייהם.

אבל מבחינתי, הסיפור של הגמר והסיפור של השחקן הזה היה בדיוק 3:41 לסיום המשחק האחרון.
המהלך שמתאים לקובי הצעיר, זה שחודר על אפם וחמתם, פולשני, תקיף ומהדהד כמו סופה בתוך תיבת דואר.
ככה, הוא כמו כולנו, כדי לנצח, צריך להרגיש צעיר, אחרת זה הפסד ידוע מראש.

כמובן, אחר כך באו ההשוואות להוא שלא ניתן להשוות אליו.
ובכל זאת, זה היופי בשחקן הזה, אתה יכול לאהוב אותו, אתה יכול לשנוא אותו, הוא תמיד יתן לך סיבה טובה לשניהם, כמו החיים עצמם.

Friday, June 25, 2010

Monday, May 24, 2010

D - Day


4 שנים לתוך יום אחד - יום פרוייקטים.
היום, אלמוג, השותף שלי, ואני נציג את הפרוייקט שלנו - "שחזור אוטומטי של תמונה שטושטשה עקב חוסר מיקוד".

מבחינתנו, זה פרוייקט שמחזיר חלב שנשפך היישר לתוך הכד.
תביאו תמונה מטושטשת, כזו שהמצלמה פיקששה בה, כמנהגו של מרפי זו תמיד תהיה התמונה הכי מרגשת, הכי חשובה הכי הכי, ועם טיפול אוהב היא תהיה כפי שהיא הייתה יכולה להיות, חדה.

אני מתרגש, פעם ב- 4 שנים אני הוא שכותב את השאלות, אני הוא שמציג את התשובות.

Thursday, April 22, 2010

שוחים בכסף, אנשים זהב

שמעתי איש חכם אומר שמי שאינו קומוניסט בגיל 17 אין לו לב, מי שנשאר קומוניסט בגיל 21 אין לו שכל.

עם ההיגיון הזה קשה להגדיר את בוב מור, האיש הגשים את החלום הקפטיליסטי והתעורר לתוך שיתופיות של קיבוץ, מרצון.

בדיוק עכשיו, אנחנו מדינה כמפרש המחפש רוח לתפוס כיוון.

מבחינתי, הכיוון ברור, אני רוצה מדינה קפיטליסטית וחברים (אזרחים) סוציאליסטיים. הגשמה עצמית מתובלת בחמלה אנושית.

נ.ב.
את הציור הנפלא משמאל ציירה שרון רסולי שהיא מעין Lord of The Pencil.

Saturday, January 30, 2010

Avatar

Avatar, לאן שלא תפנה, תראה אותו.
חמישי האחרון, 00:45 וגם זה בקושי, השגנו כרטיסים לראות אותו.


כבר שנים נדמה כאילו בהוליווד מסתובבים 3 תסריטים בלבד, רק השחקנים מתחלפים.
זו אולי בכלל גישת חיים שכזו שכן "ההיסטוריה רק חוזרת על עצמה".
את התמונה שאני צילמתי, צילם כבר אחר, טוב יותר.
את הבחורה שאהבתי, אוהב כבר מישהו אחר, בלב ודם סמיך יותר.
את השיר שאולי אכתוב, מישהו כבר הלחין.
הפצע שהתחבושת לוחצת חזק לעורי כדי שלא יזל, אצל אחר כבר הגליד.
את המשפט הזה, כתב מישהו אחר, חד, שנון וקריא יותר.
לעזאזאל, אפילו הסיסמא על חוברת המבחנים שאני פותר עכשיו, כחלק מ"הניירת" של סוף הסמסטר, היא "מישהו כבר פתר את זה לפניך".

אז מה הקטע של הסרט הזה?
הרי התסריט הוא אפילו הגנרי ביותר מה- 3 שמתרוצצים על מסכינו, אהבה כנגד כל הסיכויים ונצחון של קטן, חלש אך מוסרי עם אהבה את הגדול והשבע.
James Cameron הוא איש של חוויה, הסיפור הוא רק אמצעי.
ו- Avatar, הלוגו של שם המשתמש בכל פורום, הוא חתיכת חוויה, הוא רק חוויה.
למעשה נראה שהתסריט כל כך צפוי בכוונה תחילה שחלילה וחס שהצופה יתעמק בדיאלוג חד כקרן שמש דרך זכוכית מגדלת אלא ישקע כולו אל תוך חוויה כאילו הייה תינוק שרק פקח עיניו לאורו של העולם ועלמו התלת מימדי של הבימאי זה כל שעיניו רואות.

ואולי זו כל הפואנטה, שאולי הכל כבר נרשם, אולי אפילו צוייר על קיר, אך החוויה שלנו תכתוב אותו מחדש.


אז כל מה שנשאר זה לגלות, יום אחד, איך החיים שלי נראים ב- 3D.

Tuesday, January 19, 2010

עיפרון ומחק


איני כותב בעט.
אני יודע שלא כל שאני רושם נכון, תמיד יש מקום לטעויות, גם אם הן אינן רצויות כמו אורח.
כן, זה לא שאני לא טועה, מה גם שאיני טועה תכופות.
העניין שאיני רוצה שטעויות ימשיכו איתי הלאה.
כתמי דיו הם פה להישאר, מריחות טיפקס הן פה להזכיר.

טעיתי, למדתי, מחקתי והמשכתי.