Saturday, December 27, 2008

אחים לנשק


את השבת ביליתי בחיק הטלויזיה, מולי פריימים, 30 בשנייה של סדרת המופת - "Band Of Brothers"."אחים לנשק" בשפת אימנו.
מלבד היותה מופת קולנועי איכותי ומהנה לצפייה, היא ניחנה באיכות הייחודית לזקק תחושות וחוויות אנושיות למילים, תמונות ודמויות.
הסדרה עוקבת אחרי "Easy Company" שכל אחד מחייליה פשוט כמו שהכינוי הצבאי שלו מעיד וביחד הם פלוגה של גיבורים כפי שאף מדליה צבאית לא יכולה להעיד.
כל זאת בעיקר בגלל העומס האנושי שהיא התמודדה מולו ולא בהכרח האתגר הצבאי (העצום) שהם יכלו לו.
כל פרק מספר מספיק סיפורים אנושיים שהיו מעניקים מספיק חוויות אנושיות לאומה סינית שלמה. ובכל זאת פרק מסויים הותיר אותי בוהה מול המרקע. תוהה, חושב ומנסה לעכל מה עבר מול עיני בחמישים הדקות האחרונות.

הפרק התשיעי גרם לי לחשוב ולתהות על משפט בנאלי שהשימוש המוגבר בו הוציא את העוקץ מכוחן של מילותיו - "האדם הוא קורבן של המציאות בה הוא חי". שמו של הפרק "Why We Fight".
הוא מתחיל בתהיה של החיילים האם החיילים הגרמנים, במציאות שונה, יכלו להיות החברים שלהם. אלו שהם הולכים לצוד איתם, לדוג איתם או להתלונן על האישה בפניהם. תהיה האם הסיבה שהם יורים בהם היא משהו "עמוק" יותר מאשר שאלו הפקודות והגרמנים הם אלו שממול.
קורבנות של הנסיבות, כאלה ש"סוחבים" את היום יום כיוון שהם חיילים פשוטים, מבינים שהם כאלה ונלחמים כאריות כי מעשית הם מאמינים כי גזר דינם כבר ניתן, הם מתים מהלכים. לעומתם, הקצינים, האידאליסטים, המאמנים שיש בכוחם לשנות את הנסיבות, להיות מעבר לקורבנות המלחמה והנסיבות. בלי מתח, בלי מאבק, שני התפיסות מתקיימות יחדיו ובהרמוניה יחסית.

שיאו של הפרק כאשר כיתת חיילים מהפלוגה עומדת מול מחנה ריכוז ומביטה מעבר לגדר התלתלית באנשים חסרי האונים ביותר בהיסטוריה של האנושות. כאילו אשר שארית כבודם נתלתה על הגדר כאילו הייתה כביסה ביום רוח מהביל.
שאלתם "מדוע ולמה הם כאן" נענית בעוצמתי מכל המראות.
כולל מסר סמוי מדוע אלו דווקא החיילים הגרמנים שם מעבר לכוונת הירי האישית שלהם.
בסצנה הבאה שוב, חייל יהודי מהפלוגה מול נסיבות שלעולם לא היה בוחר לקחת בהן חלק ודווקא לא מערבות אמצעי לחימה, ירי, דם או מוות, אלא רק קושי אנושי בלתי יאומן, אולי קשה מכל מה שפגש עד כה - לעשות את הדבר הנכון לאנשים הלא הנכונים.
כל זה חולף בראשי ומתוקתק במקלדתי כשאני, במקביל, מחליף מילים עם אלנה, בחורה גרמנייה שחלקתי איתה רגעים קסומים בפיג'י, אידאליסט או לא, קורבן של הנסיבות.

Tuesday, December 16, 2008

7 דברים שלא ידעתם


ובמקרה הם פה ובמקרה עלי...
לומר שלא יודעים קצת קשה מול הקוראת בתמונות שבהינף מקלדת הזמינה אותי לערוך רשימה של 7 דברים שלא יודעים עלי. מכיוון שהבלוג ההוא מוקדש לטיולים, אני מרשה לעצמי להעלות את הרשימה כאן.
אני חושש שרשימה כזו תגלה לי דברים שאני לא יודע על עצמי, אבל ברוח ספורטיבית הלכתי על זה:
  1. דראזיק / Drazick - מקור הכינוי שלי (בבלוג ההוא, ובאינטרנט בכלל) מהחברה מהימים שחצ'קון על הפנים היה סיבה למלחמה כלל עולמית, ימי התיכון. הייתה תכנית טלויזיה (סוף שנות התשעים) שהייתה אהובה עליה (על החברה) ואחת הדמויות בתכנית נקראה בשם הלא מובן "Drazick". שנינו (אני והדמות, שאין לי מושג מי היא או איך היא נראית) חלקנו אותה אלרגיה לתיכון (ולמסגרת בכלל) ולכן החברה הדביקה לי את השם ככינוי הוירטואלי בימים ש- ICQ היה אופנה ולא רק כמה מיליוני דולרים בכיס של כמה צעירים ומהרגלים מגונים, כידוע, קשה להיפטר.
    האתון (שכמו שמספרים על עיוורים, בעלת יכולת לראות גם מה שבעלי זוג עיניים לא מסוגלים) נתנה לשם ניחוח צרפתי, "דראז'יק", כאילו נאפה במאפיה צרפתית בשאנז אליזה עם שחר. אהבתי.
    דווקא בבית, שם החיבה הוא "איטו"...
  2. אני חובב מילים. אין הרבה דברים יותר מרשימים, מבחינתי, באדם מאשר היכולת שלו לבטא את עצמו. אני בעיקר אוהב את המשפטים הקצרים שבכוחם לתאר עולם שלם ומורכב. לפעמים אני ממציא כאלו, לעיתים אני שומע מאחרים. לאחרונה אפילו התחלתי לרשום לי מחברת מלאה במשפטים כאלה. אין דבר החזק מכוחה של מילה.
  3. תרמתי כסף ל- Wikipedia. לעיתים אני תורם גם בעריכה של מונחים. האתר הזה לימד אותי יותר מכל מרצה באוניברסיטה. הלוואי שאגיע ליום שאוכל לתרום סדר גודל של שכר לימוד לאתר. לטעמי זה אחד הפרוייקטים הכי חשובים שקיימים כיום. והוא זקוק לכל שקל שתוכלו לזרוק לכיוונו.
  4. אין לי הגדרה לשיר אהוב, זה כל כך תלוי עיתוי וסביבה. מאידך די ברור לי מהם השירים שהייתי נותן הרבה להיות חתום עליהם. כחלק מהערכה שלי למילים. זה מתחלק לשיר עברי ושיר לועזי:
    • John Lennon - Imagine - לטעמי זה לא שיר, זו תפילה. הנמענים שלה זו אנחנו. התפילה של האדם המודרני. אין מישהו שכתב באופן פשוט כל כך חלום.
    • אהוד מנור - ברית עולם - מבט צלול ועמוק אל הלא נודע כמו שרק השחר הראשון של אדם נשוי לראשונה בחייו יכול להיות. לא שהתנסיתי, אבל את התחושה השיר כבר יכול להעביר.
  5. אני די אדם חסר פחד. זו לא תכונה טובה בהכרח. ישנו דבר שאני מפחד ממנו יותר מכל. הוא בנאלי, "המוות". אני לא חושש מזה שלי. אולי כי הוא נראה רחוק ואין טעם להתמודד איתו כעת, לא מתמודדים עם העתיד בהווה. אני דווקא חושש מהיום שאותו תהליך שהופך אותנו ל"זמניים" על העולם הזה ישאיר אותי בלי הורים. אולי פחד זה נובע כי כשזה יתרחש אני אגלה פחד מהו. קל לי לומר כעת שאין לי פחד מכלום כאשר מאחורי עומדים הורים כפי שזכיתי להם. בינתיים, אני נהנה מזה שיש לי על מה להודות, זה משאיר את הפחד בפינה חשוכה.
  6. אני אדם נוסטלגי מאוד. בשילוב עם זכרון טוב אני לא בטוח שמדובר בברכה. הנופך הנוסטלגי שאדם מוסיף לזכרונות תמיד מעצים אותם. ולעיתים נראה לי שיהיה קשה לשחזר דברים נפלאים שהיו בעבר (אהבה, טיול, רגעים מאושרים יחודיים). אבא שלי אמר לי פעם שהשכחה היא המתנה הגדולה ביותר שאלוהים נתן לאדם. היא מאפשרת לו לקום כל בוקר ליום חדש. מיום ליום אני מסכים איתו יותר ויותר, אך עדיין קם אופטימי.
  7. אני אוהב לטייל, לעשות ספורט, לצלם ולבשל ובעיקר דברים שמאתגרים אותי (פיסית, שכלית, רגשית וכדומה). כאלה שבנשיפה האחרונה של מאמץ אני צולח אותם. מצד שני יש לי סף ריגוש גבוה. כלומר אין לי יכולת להתמיד באף אחד מאלה באופן אינטנסיבי מדי, אני מגיע לרווייה.
נו אז גיליתי שכמעט לכל דבר שלא יודעים עלי יש צד שני / מאידך. גם משהו...

מטלות בית אני מעניק ל- Ayale שנותנת לי להביט קדימה בזמן (הורות, ילדים, קריירה) אך אין לי מושג לשמה, מאיה שנותנת לי משהו לשאוף אליו כסטודנט רעב, תומר שתורם רבות לכך שיש לנו את הדפדפן הטוב ביותר בשפת הקודש בימי החול שלנו, גדי שתורם לידע המתמטי שלי ועושה עבודה לא מדוייקת בלהיות לא מדוייק וליזי שמספרת לנו יותר ממה שאנחנו צריכים לדעת ועדיין נותרת מסתורית ומסקרנת.
ובקשה אחרונה הייתי רוצה שהאתון תשתף אותי בשביעייה שהיא כתבה, אולי אפילו במייל. הסקרנות מדברת מהמקלדת.

Friday, November 28, 2008

מוסר צהוב

כילד ונער מתבגר שכל ערב חמישי שלו פנוי לרווחה הייתי אוהד את הצהוב של המדינה - מכבי ת"א בכדורסל.
ספורט, בשבילי הוא הדרך להוציא את המיטב ממך. פיסית, שכלית ומוסרית.
כל אלמנט אנושי קיים בספורט, תחרותיות, אהבה, שנאה, יריבות, מצויינות ועוד ועוד.
ממש מלחמה בלתי אלימה.

אבל גם במלחמה קיים מושג של קוד מוסרי. דרך להתנהג, בטח ובטח בספורט.

אני נזכר ב"התפוטר" של יורם חרוש. שם נעלמה האהבה שלי לצהוב הדורסני, שאיפשהו עצר בצד הדרך ובעט מהרכבת את כל הדברים האנושיים והיפים ובספורט והמשיך בדהרה קדימה. באותם ימים עברתי לקבוצה באדום - הפועל ירושלים. קבוצה שיכולתי להתחבר אליה ערכית ולא רק במיקום שלה בטבלה. האוהדים שלה פשוט הקסימו אותי והימים היו יפים גם על הפרקט ולא רק ביציע. המאמן היה נראה כאחד שהשחקנים שלו מוכנים למות עבורו מוות ספורטיבי על המגרש. שמו היה (ועדיין) אפי בירנבוים.

אפי בירנבוים הרגיש איך זה להיות על רכבת שעוצרת בצד פולטת נוסע וממשיכה קדימה. את החווייה הזו הוא "הרוויח" כשניסה לתפוס את הרכבת הצהובה בדרכה ללא הדרך.

לי זה כבר מרגיש כמו תסמין של מדינה עם בעיה מוסרית, ערכית והבנתית.
חילופי המאמנים במכבי תכופים מתמיד בשנים האחרונות אך עדיין לא נותנים פייט לחילופי השילטון.
נהיינו מקום ששוכח שהמושג דרך, זה להגיע ממקום למקום, ולעיתים זה לוקח זמן, תעצומות נפש ובעיקר סבלנות.
נהיינו מדינה ש"הבוס" הוא בעל יד קצרה על ההדק בכל התחומים.

למכבי אין דרך ולא מוסר, וזה הרבה יותר חשוב ממאמן כזה או אחר.
אבל בעוד שאת הקבוצה שלי קל לי להחליף, מה לגבי המדינה?

ובכל אופן, כנראה שהמוסר יודע יודע לשחק גם כדורסל, וכפי שנראה ביום חמישי, הוא השחקן השישי של היריבה.
כמו תמיד, מוסר הוא משהו שדופק אותך כאשר הוא מרגיש ננטש.

נ.ב.
יום לא טוב עובר על העולם.

Sunday, November 2, 2008

באיזה צבע של צביעות אתה רוצה את האמת שלך היום?

כשערוץ 2 מבזבז מילים של שדרן בתכנית של יום שישי במקום למלא דקות מתות בפרסומות אז כנראה שקרה משהו חשוב.
זה לפחות מה שהחושים התקשורתיים שלי אמרו.
אז האזנתי לבחור בחולצה השחורה.
הוא דן בראיון עם הרוצח, הראיון שנגנז.

לתומי, חשבתי שאני חי במדינה דמוקרטית, שמעבר לזה שנותנים לי לשלשל פתק כל ארבע (טוב, בארבע שנים זה פתקים, לא פתק) שנים הרעיון הוא שהמדינה נותנת לאזרחים להחזיק במושכות. השיח הציבורי קובע מה ראוי ומה לא.

העיתונאים, תפקידם לספר את המציאות כפי שלא כל אזרח חווה.
והמציאות היא שאנחנו שמנו רוצח ראש ממשלה בכלא ובכך חושבים שהבראנו את החברה מכל תחלואיה. כאילו אם נסגור אותו בחושך מוחלט לנו תצמח חברה צחה.

אני הייתי רוצה לראות דיווח עיתונאי עמוק ומרשים וחברה אמיצה וחזקה שמצביעה בשלט, פשוט לא צופה.
במקום זה, יאיר לפיד החליט עבורי.

הטור של עופר שלח בנושא.

Wednesday, October 22, 2008

אמת בלבן

Sketchory.com
כולה לבן, נשענת, בטוחה כמו המילים שלה על משקוף החדר המבודד שלי.
"... הכל תקין, כל בדיקה שהרצנו מראה שהכל תקין..."
היא אומרת בקרירות של חדר מתים.
ואני, 5 מ' מטר ממנה על המיטה בוער כמו שרק גוף של אדם יכול.

Friday, September 26, 2008

ההופעה של פול מקרטני

Paul McCartney's Concert At Tel Aviv
אפילו את הגשם הראשון הוא הביא...

לגבי ההופעה, מבחינה רגשית, הוא תיאר זאת טוב ממני:
Yesterday, All my troubles seemed so far away…
מבחינה לוגיסטית, הדבר שהכי חסר לי בהופעה – 2 מטר גדר תלתלית.

יום ראשון, אחד על אחד, אני והקילימנג'רו.

Paul McCartney's Concert At Tel Aviv

Thursday, September 18, 2008

לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט לשמיים

יש כדורי בדולח שאנו חיים בהם ולא רוצים שאף אחד ינפץ לנו אותם.
אותה תגובה סלקטיבית שיש לאיש מאמין ששומע על "הברירה הטבעית", כיסוי אוזניים ותפילה לאל.

אי שם בתמימות של הדור הקודם, אבא של כל אחד מאיתנו היה כזה. האמונה התמימה הזו הפכה לשיר שהוא חלק מכולנו.

לפני 7 שנים ושלושה ימים ארה"ב הייתה כזו מבחינת העולם, לפחות שלי, והיום ראיתי את הכתבה הזו:

ארה"ב – אין לנו כוחות על

זה מזכיר לי נקודת זמן בחיים שלי, פיסת צלקת על סרגל הזמן שלי, שאבי אושפז בביה"ח. מישהו ניפץ את כדור הבדולח שלי...

העולם שלנו נהנה לנפץ כל פיסת תמימות שחוברה לה יחדיו.

Thursday, September 11, 2008

איזה במאי נפלא הוא צירוף המקרה?

Gmail's RTL Button"אין טעם לומר לנהר שיחדל מלזרום, הדבר הטוב ביותר הוא ללמוד לשחות".

ככה הרגשתי כאשר ביקשתי פיצ'ר מאוד מסוים בג'ימייל – תמיכה בכתיבה מימין לשמאל גם בממשק האנגלי.
מאז הנחל זרם, התעקל ובכלל שינה המון צורה. אני כבר התחלתי ללמוד לשחות.

בדיוק היום, אחרי שהעולם שרד את השוויצרים, קיבלתי מוקדם בבוקר הפתעה בתיבת הג'ימייל שלי (כולל מייל ממישהו מגוגל עם הבשורה).
מכירים את החיוך הזה שנולד כשצירוף מקרה עובד בדיוק לטובתך?
אז גוגל הפכו שירות נוסף שלהם לכמעט מושלם מבחינתי.

עכשיו שכבר לא צריך להתעסק בדברים מהותיים אפשר להתעסק בפרוטות (אני עוד אכתוב פוסט שלם על שירותי הדואר האינטרנטיים). יש עדיין כמה דברים שהייתי רוצה לראות בג'ימייל שלי:

  1. התמודדות מול ספאם:
    • הייתי רוצה יישום של Challenge-Response Spam Filtering בדיוק כמו שהחברה הזו עושה.
      זה אמצעי קיצוני ולכן צריך למשתמש לקבוע האם יופעל. אבל זה פותר את בעיית הספאם באופן גורף. חישבו על עולם בו אתם יכולים פשוט לרשום את המייל שלכם בכל פורום.
    • גם נושא ה- Domain Key יהיה תוספת נחמדה, שוב כמו ש- BlueBottle כבר מיישמת. הפילטרים של גוגל נפלאים, אבל עם 2 השיטות האלה, תיבת הספאם שלי תהיה מובטלת לגמרי.
  2. הגדרת כיווניות גם עבור נושא המייל.
  3. כיווניות אוטומטית – כיום ג'ימייל מתייחס לכל תיבת הטקסט לרישום המייל כפסקה אחת, כלומר טקסט בכיווניות ימין שמאל, או בכיווניות שמאל ימין. לדעתי ראוי שיהיה ניתן לחלק את הטקסט לפסקות ולקבוע עבור כל אחת את הכיווניות שלה בהתאם. גם יישום כיווניות אוטומטית כמו הקיים ב- Gtalk (המוכלל בג'ימייל) שמבין כיווניות אוטומטית (אך ניתן יהיה לקבוע החלטה שהוא לא ישנה) יהיה נהדר. אולם, ברגע שהוגדרה כיווניות ע"י המשתמש ראוי שהיא תהיה הקובעת. יש לציין כי נתקלתי בשונות בתפקוד הכפתור בין דפפדן "כרום" ל"פיירפוקס". בעוד שבדפדפן "פיירפוקס" שימוש בכפתור הגביל את ההשפעה לפסקה הנוכחית (כפי שצריך) הרי שדפדפן "כרום" השפיע על טקסט שנמצא מתחת (החתימה לצורך העניין).
  4. שדה יום הולדת עבור אנשי קשר – בכלל אני אהבתי יותר את התצורה הקודמת של "אנשי קשר". יותר תאמה לשאר הממשק של ג'ימייל, מינימליסטי. החדש מעוצב מדי, לא כמו מוצר גוגל "אמיתי". בכל אופן, חסר לי יכולת להוסיף יום הולדת לאיש קשר שתהפוך אוטומטית לאירוע ביומן עם תזכורת. בדיוק כפי שיאהו מייל מבצע.
  5. אשף העלאת קבצים – הייתי רוצה לראות סרגל התקדמות להעלאת הקובץ ובחירה מרובה.
ד"א, באותה הזדמנות, גם הממשק העברי קיבל "שדרוג" לגרסא של ג'ימייל 2.

צירוף, מקרים או שהם מקשיבים, העיקר שמעתה צועדים גם שמאל וגם ימין.

נ.ב.
אני מוצא קצת אירוניה בעובדה שעולמנו עתיד להיות מושמד בידיי שוויצרים, נייטרלים כביכול. הישמרו לכם מאנשים נייטרלים.

Monday, September 8, 2008

אין ישן מעיתון של אתמול

אומרים ש"אין ישן מעיתון של אתמול".

בעיתון של אתמול דיווחו לנו, שחוקריו של ראש הממשלה, אם העניין היה תלוי בשיקול הדעת שלהם, בהבנתם של הראיות הם היו מזמנים את גדוד עורכי הדין של ראש הממשלה לעוד ריקוד סוחף בבימ"ש. כזה שירפד את כיסם ויגרום לציבור, אנחנו, להתרחק עוד יותר מאלה אשר "שולטים" בחיינו.

אני לא רוצה לדעת מדוע משטרה מכווינה את המלצותיה לשעה 20:00 בערב (מהדורת החדשות למי שלא הבין) ולמה זה בכלל עניין ציבורי. מהסיבה הפשוטה, שמשטרה כבר שנים אין לנו, לעיתים נראה לי ששיאה של המשטרה מוצג בסרט ה"שוטר אזולאי" ומאז היא רק מדרדרת.

אותי מעניין איך כותרת כזו בעיתון של אתמול הופכת לישנה היום במדינה שלנו.
איך עיתון "דליק" כזה לא הופך אצלנו ללהבות.

את התהליך שבו הפכנו מחברה דמוקרטית אמיתית, כזו שחלק מתרבות שיחות היום שלה מופיעות המילים, המדינה, אנחנו, השלטון ולאן מועדות פנינו ולא בהקשר של דולרים ועבודה בחו"ל, לחברה שיש בה 120 שמשחקים ב"דמוקרטיה" ו- 7 מיליון אזרחים שקמים בבוקר, נוסעים לעבודה קוראים עיתון ולא "שורפים את המועדון" צריך לחקור לעומק. קל לשלוף סיבות, ואת כולן ניתן לרפד בסיבות הגיוניות. העניין שלטעמי, גם אם יש סיבות הגיוניות התוצאה לא הגיונית.

באמת שאנחנו ראויים ליותר ואנחנו צריכים לדרוש יותר. זה אומר 2 דברים מאוד פשוטים, ראשית לא להיות אדישים, להפסיק ללחוש ולהתחיל לדבר ושנית, לקחת ברצינות את אותו היום שאנחנו לוקחים נייר שמים במעטפה ומשלשלים פנימה. השם על הנייר צריך להיות שווה לפחות את הדיו.

ואולי טיפקס צדקו, כולנו מגולגלים בתוך נייר עיתון...

Saturday, September 6, 2008

Google Chrome - The Web Page Show

אני לא אוהב את השם, זה בערך המשפט הכי שלילי שאני יכול לומר על הדפדפן הזה.
לא, הוא לא מושלם, פשוט לשפוט אותו כדפדפן ככל הדפדפנים זה לפספס בשורת הכתובת.

הדבר הראשון שמבהיר לאן נושבת הרוח הוא גודל החלון:


יש פה רווח של שורת כתובות שלמה. זה לא שנעשה פה חשבון של פיקסלים, זה זניח. מדובר פה על גישה שונה. מישהו פה ישב וחשב: "אני שם פה כפתור או עוד נדל"ן אינטרנטי" (או איזה פרסומת טקסט יאמרו אלה שהמירו את שנאת מיקרוסופט בגוגל) וקבע חד משמעית, כפתורים לא חשובים לחוויה.

ניתחו את הדפדפן הזה כמו שבחור נבחן ע"י הבחורה בדייט ראשון, משיכה ראשונית ופוטנציאל לעתיד. והוא לא אכזב, מוביל את חבורת הביצועים וההייפ סביבו שני רק לסיפור מאחורי שרה פיילין (שחסה על עוברים בני יומם וטובחת בצבאים בחלב אימם). אז גם אצלי הוא עבר דייט ראשון ואפילו נשאר לישון.

זה דפדפן שבקלות אני אוכל בעזרתו לגמול כל מיני סרבני "פיירפוקס" להיגמל מאקספלורר. נכון, לשם גוגל יש הרבה בעניין מעבר להיות הדפדפן טוב פחות או יותר. אבל משום מה נראה לי שדפדפן גוגל יגרום אפילו לבונה אתרים ישראלי לפתוח את ספר התקנים פעם הבאה שהוא בונה יישום דואר לנענע.

לטעמי, גוגל לא רק פתחו במלחמה, הם גם שינו את החוקים ולא סיפרו לאף אחד.
עד היום הדפדפנים נלחמו למי יש "יותר גדול". אך בדיוק כפי שהנפט הגואה מלמד את האמריקאיים שיעור או שניים במימדים (גודל המכוניות) גוגל מראה לכל האחרים על מה המלחמה הבאה תיסוב.

בעולם של גוגל אין לדפדפן משמעות מעבר למהירות שלו, ליכולת שלו להציג את הדף מהר, נכון ושקוף למשתמש. זה העולם שלה, שבו במקום קליינט דואר אתה נותן קפיצה לג'ימייל, במקום איזה ניהול "מועדפים" אתה מתרפק על הלינקים של גוגל בוקמארקס, במקום וורד ניתן לך דוקס ומתי תפנה איזו שעה עם הילדים נראה לך ביומן, גם הוא במרחק קליק על העכבר.

בעולם כזה, גוגל פשוט לקחו חבורת מתכנתים דנים והעבידה אותם בתנאים של עובד נייקי. לא, לא המנהל מארה"ב, אלא מלוכסן העיניים מווייטנאם. ואלה לא אכזבו ויצרו שדון מהירות בשם V8. אולי בהתרסה למנועים המכניים הידועים באותו השם. אלא שככל הנראה מלבד השם, הם לא חולקים דבר.

בעולם כזה אין פלאג אינים, תוספי פלאש או סילבר לייט, כל אלה הופכים לעוד כתובת בשורה.
בקיצור, בדיוק כמו צפייה בטלוויזיה, אף אחד לא רוצה שלט מתחכם כשהוא מריץ תחנות.

ההימור שלי, הכיוון הזה שגוגל בחרה בו ימחק הרבה לוחות במשרדי היי טק סביב העולם.
אני כבר רואה (מקווה?) את אנשי אופרה משנים את אופרה 10 למשהו הרבה יותר קומפקטי ומהיר.
את מוזילה גורמת לקופיף לכופף ג'אווה סקריפט מהר מבננות ואת אפל, טוב את אפל כלום לא יזיז. בעולם הזה אקספלורר אפילו לא רלוונטי. הוא הרגל מגונה שנגמלים ממנו.

אבל בכל זאת שמים אותי בפינה ואומרים לי שבעולם של דפדפנים, מה טוב ומה רע, אז הנה הרשימה הפיקנטרית שלי:
  • הטוב:
    • מהיר – הדבר הזה אנורקטי ברמה של דוגמנית"הרואין שיק" משנות ה- 90. וכמו אז, זו אופנה שתסחוף את כולנו. כשאני אומר מהיר זו תחושת המיידות של כל פעולה, העלאת דף אינטרנט, פתיחת טאב וכו'. הזמן יקר לו והמלאכה מרובה.
    • פשוט – אין תפאורה. זמר טוב צריך מיקרופון, לא יותר ולא פחות.
    • ממכר – יש בו משב רוח רענן. הרגשה של משהו חדש, שקיות ניילון. נכון, רבים מהיכולות שלו קיימות פה ושם. אף אחד לא מקבל נקודות על מקוריות, כרום מקבל נקודות על ליטוש.
  • הרע:
    • בעיות תאימות:
      • תאימות לאתרים - יש עדיין כמה אתרים ישראלים שפשוט קשה לו להבין אותם. עם זה אין לי בעיה. מבחינתי שייצמד לתקן. בסוף כולם יתיישרו.
      • תמיכה ב- Bi Di - בתיבות טקסט מיושרות לימין. כמו תיבות בפורומים ותגובות בבלוגים. כאשר משלבים מילה באנגלית עם טקסט בעברית מקשי החיצים לא מתפקדים כנדרש. להבנתי, יתוקן בגרסא הבאה.
    • פיצ'רים חסרים:
      • השלמה אוטומטית – לרשום כל פעם את הכינוי בבלוגים וכתובת האינטרנט. פשוט חבל. היישום של פיירפוקס פשוט. אין סיבה לא לקחת אותו (אני לא מתכוון למנגנון שמירת הסיסמאות).
      • מאפיינים עבור תמונה – לחיצה "ימנית" על תמונה תאפשר לראות את המאפיינים שלה, כולל נתוני EXIF.
      • קישוריות ליישומים אינטרנטיים - אין ליס פק שזה הכיוון. אך עדיין לא מיושם.
  • והמכוער:
    • אינטרנט אקספלורר 8.
    • סרגל הסיסמאות וההורדות – צריך לדאוג שהם "מתנדפים" להם לאחר סיום עבודתם (סרגל הסיסמאות – 10 שניות לאחר הקלדת הסיסמא, סרגל ההורדה – 10 שניות לאחר סיום ההורדה).
וכמו תמיד, בשפתו של הדוד סם זה נשמע הרבה יותר טוב:
The show belongs to the web page and Chrome is the perfect “Camera” – Unnoticeable!