Monday, August 20, 2012

תל חלם


תל אביב, זו שהתושבים האמיתיים שלה הם אלו שלא גדלו בה, שכן הם חיים בה את החלום, תולים בה את הדגל.
כשעוברים אליה, תולים בה את כל התקוות,
אחת אחת על חוט כביסה במרפסת הדירה בקצה השדרה,
היא תסדר לנו את חיי האהבה, כי כל רווק ורווקה שם הם מרצון.
עבודה בטוח נמצא (רק) שם, כי שם מנהל משמרת זה שלב ביניים למנכ"ל.
כסף עושים ומבזבזים רק בה, כי אחרי השכירות נשאר יותר מאשר טיפ צנוע למלצרית הנחמדה.
הים יהיה נגיש מאי פעם, כי ים זה לא כמו לחפש חניה.
הלילות פראיים ונועזים כמו על השטיחים האדומים, כי בתל אביב אף פעם לא קמים למחרת.
החברים אמיתיים, דואגים, לבביים וחמים כי החום על גופנו זה לא הטמפרטורה / לחות.
היא תעשה אותנו כפי שאנחנו חולמים את עצמנו כשהעיניים עצומות לרווחה.

האמת, שבסה"כ, כמו כל הכסאות סביב לה, היא מקום לשים את התחת בו.
וכשהעיניים נפתחות אנחנו זה (כל) מי שאנחנו, והלחות היא אמיתית וכאן להישאר.
השאלה היא מה היה טעמה של לגימת הקולה הראשונה אילו לא היו אומרים לנו שהיא טעימה?

הציור תודות לשרון רסולי, ה- Lord of The Pencil, שהציור שלה תמיד מצחיק, מבריק ומעמיק.
ולכן גורמת למילים שלי להראות לא מספיק טובות.

נ.ב.
כיף לעקוץ את ת"א, אבל תכל'ס, כמו כולם, גם לי יש כמה חוויות שיכלו לקרות רק בעיר הזו.

Sunday, August 5, 2012

Greatest Ever

מייקל פלפס, הפנים מאחורי המילים Greatest Ever.
הדבר הכי פשוט כדי להבין את הגדולה שלו נמצאת במספרים, אם מחר מייקל פלפס היה מקים מדינה בשם "מדינת השחיין החופשי - מייקל פלפס" הוא היה מדורג במקום הרביעי ממדינות העולם, כמובן שאני סופר זהב, אף אחד לא שוחה למקום שני.
אם נדון רק בגברים, הרי שהוא משפר עמדה והופך למדינה השלישית ההישגית ביותר בהיסטוריה, ואנחנו מדברים על מדינה עם תושב בודד.

אבל מה שעושה את האיש הזה לגדול לכולם באמת הוא החן והנועם בסטייל שלו.
האיש ספורטאי אמיתי, אוהב את המשחק, מכבד את החוקים ועושה מה שצריך לנצח.
ומפסיד, בכבוד כשיש מישהו טוב יותר, כפי שהראה בהפסד ב- 200 מ' פרפר.

אתמול הוא הוריד את המסך על עוד סט אירועים שנוכל כולנו לומר, "זכיתי לראות בחיי".
כשפרש אמר שהבטיח לעצמו "לא לשחות מול סרטים שחורים בגיל 30".
אותי קנו מילות הפרידה שלו מהמאמן, "את הדמעות שלי אני יכול להסתיר מאחורי משקפי השחייה שלי, שלך זורמות במורד פניך".

ב- 2008, בייג'ינג, הוא הראה שהוא משהו אחר, הטוב מכולם.
ב- 2012, לונדון, כשראינו שהוא פגיע, מרגיש ולעיתים מנוצח, הוא הראה שהוא אדם, גדול מכולם.
ב- 2008 הוא היה אירוע היסטורי מהדהד, ב- 2012 סיפור אנושי מרגש.
ספורטאי, שילוב מנצח (תרתי משמע) של כישרון, נפש ורצון.

Wednesday, July 4, 2012

Just a Little Patience

חודשיים של חוסר סבלנות מהזמנת הכרטיסים ועד ל- 03/07/2012, ההופעה של Guns N' Roses בגני יהושוע.
מה זה "נער רוק"?
קלף את מעיל העור, שכבת הצבע שקועקעה על הבשר, הקול המחוספס והמראה הלא ברור ותקבל את אותו בחור ששר על אהבה, חיים ומה שבינהם בסגנון של אסתטיקה לירית אגרסיבית - "רוק".

את הלהקה הזו אני אוהב מתחילת שנות התשעים, עם הגרסא שלהם ל- Guns N' Roses - Knockin' on Heavens Door.
על Axl Rose, סולן הלהקה, כבר הרבה זמן אומרים שהוא כבר "גבר רוק", הגרסא הפאתטית של המצויין לעיל.
לכן, היה את החשש של "ניפוץ אשליה", שהרי מה היה טעמה של כוס הקולה הראשונה שטעמנו אם לא היו אומרים לנו שהיא טעימה? ואני גם ככה לא בגיל שאומרים לי מה טעים ומה לא, מה אם ההופעה לא תהיה לטעמי?
אתמול,  ולו ל- 3 שעות הוא היה צעיר ב- 20 שנה, גדול מהרגע ובנאלי פחות מהקיום ואם זה לא ההגדרה של "אגדת רוק" מהלכת, אז מה כן?
כנראה כפי שהוא כתב:
It'll work itself out fine
All we need is just a little patience
ומצד שני:
Cause nothin' lasts forever even cold November rain
זקן, שמן, לא נושם, נופל אבל תותח!

נ.ב.
רק חבל שהשיר האהוב עלי של הלהקה הזו, Guns N' Roses - Patience לא היה חלק מההופעה.
הרעד בידיים שלי מעיד שכל ההופעה המתנתי עם מצלמה מעל הכתפיים רק לשמוע את השריקה של השיר.
אז גם מראה ה- Yosemite Sam / Hulk Hogan יהיה נסלח.

Monday, July 2, 2012

סינדרלה פוגשת בספרד

כשסינדרלה פוגשת את המציאות, הלב נשבר וההיסטוריה נכתבת מחדש.
לא צפיתי הרבה ביורו הזה, אבל ממש רציתי שהסוף יהיה כמו באגדות, במיוחד בשביל שחקן כמו אנדראה פירלו.
השחקן שבו אסתטיקה וטקטיקה חברו להם יחד.
לספרדים היו תכניות אחרות.
בעולם הוגן, הם היו עולים בהרכב ב', לוקחים את מדלית הכסף ונותנים לאגדה ולהיסטוריה מנוחה.

אבל לפחות למדתי מה התשובה הטובה ביותר כשקופצים למישהו ושואלים, "מה להביא, שתיה או נשנוש?".
אבטיח! שתייה ונשנוש.

Sunday, June 24, 2012

3-0

לוח השנה הוא מורה קשוח, מריץ אותנו עד כלות הנשימה.
לוח השנה אינו מפספס יום, חודש או שנה, בן האדם מבזבז אותם (או שלא...).

אומרים שאם חטפת פעם סטירה מבחורה מבלי לדעת מה עשית אתה מוכן לעשור הרביעי בחייך.
אז כנראה שהחיים לא התבלבלו בתזמון.

מה עוד שהשנה למדתי שיעור חשוב, כשלומדים להשלים עם משהו לא מושלם הופכים אותו לאידיאל.
אין מתנה טובה מזו לגיל הזה.

Tuesday, June 12, 2012

Difficult, Very Difficult

יש דברים קשים בחיים, הצעד הראשון, המילה הראשונה ואם יכלתי לזכור אז בטח גם הבכי הראשון.
יש דברים מאוד קשים בחיים, טסט (אם את בחורה), בגרות במתמטיקה, מסע כומתה, קניות בקניון (אם אתה בחור).
יש דברים על סף הבלתי אפשריים בחיים, לזכות בלוטו או לנצח בטניס את נובאק דג'וקוביץ'.
יש דברים בלתי אפשריים, לנצח את רפאל נדאל, 5 מערכות, על חימר. טניס למי שהתבלבל.

Difficult, Very Difficult, ענה נובאק דג'וקוביץ' לאחר המשחק כשנשאל כמה קשה ההתמודדות מול רפאל נדאל.
וזו הייתה אנדרסטייטמנט מהווינר מהגדולים בספורט של ימינו.

Sunday, May 20, 2012

מכתב להיסטוריה

הזכייה של צ'לסי בליגת האלופות 2012 היא מכתב להיסטוריה, על החתום, דידייה דרוגבה ופטר צ'ך.
בתחילה, השוער, פטר צ'ך, חטף שער ילדותי, 5 דקות מאוחר יותר דרוגבה היה שם במהלך גברי לחפות עליו.
בהארכה דרוגבה שמהלך של לב זריז מרגל גרם לפנדל, צ'ך במהלך של ידיים זריזות מכדור מנע טרגדיה.
צ'ך סיכם את המכתב ההסיטורי בפנדל החמישי של באיירן, דרוגבה חתם בפנדל החמישי של צ'לסי.

ובכל זאת, קבוצה גרמנית מפסידה בבית בפנדלים, אולי המאיה באמת צדקו וסוף העולם מגיע ב- 2012.

נ.ב.
יש לנו שתיים שעשו צעד גדול לקראת / זכו בתואר הכי הכי בעולם.
האחת על התרומה של ההורים שלה לחיצוניות שלה, השני על המצויינות שלו בחייו.
לפי כמות הצפיות אולי גם אם הם לא צודקים, בני המאיה, כדאי לסגור את הבאסטה?

Monday, February 13, 2012

לחבק זכרון...

it's five o' clock and I walk
through the empty streets
thoughts pave my fate within still
no one speaks to me
my mind takes me back to the years
that have passed me by
מילות השיר "It's Five O'Clock" של Demis Roussos הן מזכרונות הילדות החזקים ביותר שלי.
בוקר שבת, ילד בגיל שגם אם עושים לו מסאז' הוא מתעצבן מזה ואפילו שוויצרים נייטרלים עולים לו על העצבים, ושירים של "בועז שרעבי הלועזי" ברקע בפול ווליום הודות לאבא ויום שבת ה"נוסטלגי" שלו.

מוסיקה איכותית זה משהו שרק הזמן יחד עם הגיל מצליחים לעכל.
היום אני כבר יכול להבין למה הזמר הזה נחשב לאחד הגדולים של דורו ולבטח הזמר הכי טוב שאתם לא מכירים.

את דמיס אני אזכור ככזה שגם עם טופס לוטו מנצח ביד ימין, כאשר תאזין לו ביד שמאל תמחה דמעות.
שנתיים שאנחנו מחפשים אחר הופעה שלו, כדי להביט פעם אחת באיש בעיניים, לשים ידיים מסביב לזכרון.

ביום שישי האחרון, סופסוף, הוא הגיע לארץ ויכלנו ללכת כל המשפחה לראות אותו בשר ודם.
כשהוא עולה לבמה, ניתן לראות שהוא אדם שהוכרע על ידי הזמן בכל גופו, מלבד מתת האל שלו, קולו, וזה כל מה שהיינו זקוקים לו באותו הערב.
אי אפשר לחבק זיכרון, אבל אפשר לתת לו צליל ותמונה, ולעיתים זה כל מה שצריך.

Wednesday, February 1, 2012

Beyond The Red Line

לנסוע מעבר לקו האדום, כשנורת הדלק מזמן התעייפה להבהב, המחוג כבר נשבר, מעבר ליכולת, המקום הלא נודע.
חלום של כולנו והמציאות של קרמר מסיינפלד.

ביום ראשון, גמר ה- Australian Open, שיחק נובאק דג'וקוביץ', הסרבי שמעולם לא נכנע מול רפאל נדאל, הספרדי שמעולם לא הפסיד, גם לא ביום ראשון.
2 גלאדיאטורים שלקחו את היכולת והמאמץ שלהם הרחק הרחק, "הכי קרוב למוות" כמו שמוחמד עלי פעם אמר.


לא ראיתי את המשחק, ההתחייבויות של העולם המודרני והשעון של אוסטרליה התנגשו, וההפסד כולו שלי.
אבל רק ממבט על השעון שספר את זמן המשחק, אני מבין שה- 2 הללו זכו לרגעים שבגללם כולם חולמים להיות ספורטאים, לקחת את עצמך מעבר, לנקודה בה המחוג נשבר, הנורה כבר לא מהבהבת ואז לתת גז...

אף אחד מהם לא הפסיד.
אבל דג'וקוביץ' מתנהג כמו אחד שאם אפילו אתה ישן וחולם שאתה מנצח אותו כדאי שתתעורר ותתנצל.

Sunday, January 29, 2012

נקה, או שינקו אחריך...

בימים האחרונים פורסם בפייסבוק פוסט על "זבל מי שמתארס" / "אהבה זה כואב (לטבע)".

הת'רד הוביל להר של מילים.
נגד הזוג, בעד הטבע, בעד הרומנטיקה נגד הציניות הישראלית וכו'...

לפני כמה שנים הייתה לעיריית תל אביב סלוגן נהדר שפותר נהדר את המחלוקת, "נקה, או שינקו אחריך".
אנחנו חיים בעולם מודרני, עבור נוחות משלמים.
רצה הבחור הרומנטי את הנוחות, ראוי שישלם עליה, והרבה.
אז במקום להכפיש, לתת לזוג להיות צדקנים ולהתחבא מאחורי השעה המאוחרת וצוות הניקיון משכים הקום, מוטב שפשוט יגישו להם חשבון על הנוחות ללכלך, להיות רומנטי ולקום למחרת מאוחר...
אחרי הכל, נישואין זה דבר יקר.

ניקיון הטבע צריך להיות מקל וגזר, לצעירים אפשר להראות את היופי שבטבע, שיתענגו עליו, אלו המעדיפים נוחות, שישלמו עליה, אבל מספיק כדי שזה לא ישתלם.
כי אי אפשר להוציא תותים מעץ לימון...