Monday, October 5, 2009

חשמל זורם בכביש תחתיך



יש דברים שעושים את הבוקר.
קפה טוב, עיתון, הילדים שאולי סופסוף מפנים את הבית לביה"ס או סתם להתעורר ולגלות שיש עוד שעה לישון.

לי את הבוקר עשתה כתבה ב"גלובס".
אני לא שותה קפה, למיטב ידיעתי אין לי ילדים, אין לי צורך בעוד שעות לישון ואת העיתון שלי אני קורא דרך פיקסלים של LCD ולא טיפות דיו.

בכל אופן העניין הוא לא רק הפיתוח המבורך, התועלת ה"ירוקה" שביכולתו להביא אלא פשוט שמוטב מאוחר מאשר אף פעם.

איפשהו, היה נראה לי שאנחנו היינו צריכים להיות אור לגוים תרתי משמע.
אינטרס של המדינה הזו משחר הקמתה ועד להיום, ספק גיל הבלות ספק נעוריה, זה להיפטר מהתלות בדלקי מאובנים.
אצל כולם זה עניין של אופנה ירוקה ומחיר בכיס, לנו זה עניין של חיים ומוות.
הרבה מוות קרה בימים ימימה מתחת לאדמה של שכנינו רווי הזהב השחור, הרבה מוות היה נחסך על אותם אדמות אם היינו פותרים את התלות הזו.

אך, אילו תינוקות היו מתייאשים מהנפילה הראשונה, הם לא היו לומדים ללכת.

עכשיו הגיע הזמן לרוץ, לשנות, להיות אור וחשמל לגויים.
בוקר טוב.