Monday, February 13, 2012

לחבק זכרון...

it's five o' clock and I walk
through the empty streets
thoughts pave my fate within still
no one speaks to me
my mind takes me back to the years
that have passed me by
מילות השיר "It's Five O'Clock" של Demis Roussos הן מזכרונות הילדות החזקים ביותר שלי.
בוקר שבת, ילד בגיל שגם אם עושים לו מסאז' הוא מתעצבן מזה ואפילו שוויצרים נייטרלים עולים לו על העצבים, ושירים של "בועז שרעבי הלועזי" ברקע בפול ווליום הודות לאבא ויום שבת ה"נוסטלגי" שלו.

מוסיקה איכותית זה משהו שרק הזמן יחד עם הגיל מצליחים לעכל.
היום אני כבר יכול להבין למה הזמר הזה נחשב לאחד הגדולים של דורו ולבטח הזמר הכי טוב שאתם לא מכירים.

את דמיס אני אזכור ככזה שגם עם טופס לוטו מנצח ביד ימין, כאשר תאזין לו ביד שמאל תמחה דמעות.
שנתיים שאנחנו מחפשים אחר הופעה שלו, כדי להביט פעם אחת באיש בעיניים, לשים ידיים מסביב לזכרון.

ביום שישי האחרון, סופסוף, הוא הגיע לארץ ויכלנו ללכת כל המשפחה לראות אותו בשר ודם.
כשהוא עולה לבמה, ניתן לראות שהוא אדם שהוכרע על ידי הזמן בכל גופו, מלבד מתת האל שלו, קולו, וזה כל מה שהיינו זקוקים לו באותו הערב.
אי אפשר לחבק זיכרון, אבל אפשר לתת לו צליל ותמונה, ולעיתים זה כל מה שצריך.

1 comment:

  1. רועי - תודה רבה על הסרטון ענק!!!
    נשמח מאוד אם תצטרף אלינו למועדון המעריצים הישראלי של דמיס רוסוס בכתובת:
    http://www.facebook.com/Demis.Fansite
    ותבקר באתרינו ב:
    http://tinyurl.com/demis-fansite
    שוב תודה!
    איזק, מנהל האתר והמועדון

    ReplyDelete