אומרים ש"אין ישן מעיתון של אתמול".
בעיתון של אתמול דיווחו לנו, שחוקריו של ראש הממשלה, אם העניין היה תלוי בשיקול הדעת שלהם, בהבנתם של הראיות הם היו מזמנים את גדוד עורכי הדין של ראש הממשלה לעוד ריקוד סוחף בבימ"ש. כזה שירפד את כיסם ויגרום לציבור, אנחנו, להתרחק עוד יותר מאלה אשר "שולטים" בחיינו.
אני לא רוצה לדעת מדוע משטרה מכווינה את המלצותיה לשעה 20:00 בערב (מהדורת החדשות למי שלא הבין) ולמה זה בכלל עניין ציבורי. מהסיבה הפשוטה, שמשטרה כבר שנים אין לנו, לעיתים נראה לי ששיאה של המשטרה מוצג בסרט ה"שוטר אזולאי" ומאז היא רק מדרדרת.
אותי מעניין איך כותרת כזו בעיתון של אתמול הופכת לישנה היום במדינה שלנו.
איך עיתון "דליק" כזה לא הופך אצלנו ללהבות.
איך עיתון "דליק" כזה לא הופך אצלנו ללהבות.
את התהליך שבו הפכנו מחברה דמוקרטית אמיתית, כזו שחלק מתרבות שיחות היום שלה מופיעות המילים, המדינה, אנחנו, השלטון ולאן מועדות פנינו ולא בהקשר של דולרים ועבודה בחו"ל, לחברה שיש בה 120 שמשחקים ב"דמוקרטיה" ו- 7 מיליון אזרחים שקמים בבוקר, נוסעים לעבודה קוראים עיתון ולא "שורפים את המועדון" צריך לחקור לעומק. קל לשלוף סיבות, ואת כולן ניתן לרפד בסיבות הגיוניות. העניין שלטעמי, גם אם יש סיבות הגיוניות התוצאה לא הגיונית.
באמת שאנחנו ראויים ליותר ואנחנו צריכים לדרוש יותר. זה אומר 2 דברים מאוד פשוטים, ראשית לא להיות אדישים, להפסיק ללחוש ולהתחיל לדבר ושנית, לקחת ברצינות את אותו היום שאנחנו לוקחים נייר שמים במעטפה ומשלשלים פנימה. השם על הנייר צריך להיות שווה לפחות את הדיו.
ואולי טיפקס צדקו, כולנו מגולגלים בתוך נייר עיתון...
No comments:
Post a Comment